החלטה בתיק בר"ע 3111/07

1.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 8.3.07 (ת"ק 3556/06, כב' השופטת מלכה אביב), אשר קיבל את תביעתה של משיבה 1 (להלן - המשיבה) בגין נזקים שנגרמו לרכב בו נהגה כתוצאה מפגיעת רכבו של מבקש 1 (להלן - המבקש), חייב את המבקשים בתשלום 15,008 ש"ח למשיבה ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים.

2.         בתביעה שהגישה לבית משפט קמא טענה המשיבה, כי נסעה ביום 2.8.06 ברכב פרטי מסוג פיאט (להלן - רכב הפיאט) משועפט לכיוון צומת הגבעה הצרפתית בירושלים, במהירות של כ-40 קמ"ש, כשלפתע פגע בה מאחור רכב מסוג טרנזיט (להלן - רכב הטרנזיט) שבבעלות המבקש, נהוג בידי אדם אחר (להלן - נהג הטרנזיט). המבקש הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכב הטרנזיט כתוצאה מההתנגשות, ובה טען כי רכב הטרנזיט נסע בכביש כשלפתע רכב הפיאט אשר נסע לפניו החל לנסוע לאחור, כדי להיכנס לחנייה של בית מרקחת הממוקם בצד הכביש.

3.         לאחר עיון במסמכים שבתיק ושמיעת עדותם של המשיבה, נהג הטרנזיט ועד ראייה נוסף מטעם המבקשים, העדיף בית משפט קמא את גרסת המשיבה על פני גרסת המבקשים. בית המשפט קבע בין השאר כי המשיבה רשאית הייתה להאט את נסיעתה ואין הדבר מקנה זכות לרכב שמאחור לפגוע ברכב המאט. לשם כך, ציין בית המשפט, נועדו כללי שמירת המרחק ונסיעה במהירות סבירה. בית משפט קמא דחה את גרסתו של נהג הטרנזיט, לפיה נסעה המשיבה לאחור כדי להיכנס לחניה. בית המשפט קבע כי הסתירה בין גרסתו של נהג הטרנזיט בבית המשפט, לפיה נסעה המשיבה לאחור כדי להיכנס לחניה, לבין גרסתו במשטרה, לפיה המשיבה יצאה מחניה בנסיעה לאחור, מעמידה את נהג הטרנזיט באור בלתי אמין. בית המשפט קבע כי העובדה שנהג העובדה הטרנזיט לא הספיק לבלום את הרכב וכן התמונות של הנזק שנגרם לרכב הפיאט, מעידות על כך שנהג הטרנזיט נסע במהירות גבוהה מאוד. בנוסף קבע בית משפט קמא כי העד שהובא מטעם המבקש הנו בלתי אמין. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את המבקשים בתשלום הנזקים שנגרמו לרכב הפיאט. 

4.         בבקשה למתן רשות ערעור טוענים המבקשים כי היה על בית משפט קמא לדחות את תביעתה של המשיבה, עקב היעדר יריבות בינה לבין המבקשים. לטענתם, לא מתקיימת יריבות בין הצדדים הואיל והמשיבה אינה הבעלים הרשום של הרכב וכן משום שהמבקש לא נהג ברכב הטרנזיט. כן טוענים המבקשים כי אין כל סתירה בדברי נהג הטרנזיט, שכן הוא מעולם לא טען כי רכב הפיאט ביקש להיכנס לחניה. המבקשים טוענים גם כי לא היה מקום לקבוע כי העד מטעמו של המבקש הנו בלתי אמין. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט התעלם מכך שהמשיבה העידה בבית המשפט כי לא התכוונה לעצור בבית המרקחת, בניגוד להודעתה במשטרה לפיה האטה נסיעתה על מנת לעצור בבית המרקחת. טענה נוספת בפי המבקשים היא כי בית המשפט התעלם מכך שהמשיבה טענה כי התאונה התרחשה מטרים ספורים לפני צומת הגבעה הצרפתית, בעוד שלפי דו"ח פעולה של המשטרה, התרחשה התאונה כ-150 מטרים לפני הצומת.

5.         בתגובה לבקשה למתן רשות ערעור, טוענות המשיבות כי אין להתערב בקביעותיו של הערכאה הקודמת שיסודן במהימנות עדים. אשר לטענה בדבר היעדר יריבות, טוענות המשיבות כי טענה זו לא הועלתה בבית משפט קמא ולכן הנה בגדר הרחבת חזית אסורה.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה שהוגשה ובמסמכים המצויים בתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות של מהימנות עדים, אלא אם כן נפל פגם מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס ברובו על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות עדים, לאחר שבית המשפט התרשם מן העדויות באופן בלתי אמצעי. אין בנסיבות המקרה הצדקה להתערבות בפסק דינו.

אשר לטענת המבקשים לפיה אין סתירה בדברי נהג הטרנזיט משום שלא טען שהמשיבה רצתה להיכנס לחניה, הרי שהדברים עולים מעמוד 2 לפרוטוקול, שורות 4-7. בנסיבות העניין גם אין לייחס משמעות לכך שהמשיבה לא ציינה את מיקומה המדויק של התאונה.

לעניין הטענה בדבר היעדר יריבות, טענה זו לא נטענה בבית משפט קמא ואין להעלותה לראשונה לפני בית משפט זה.

7.         הבקשה נדחית.

            המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 500 ש"ח. 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' באדר ב' תשס"ח (10 במרץ 2008), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: